הבוגרים שלנו

פרופסור פנינה מוצפי האלר

מלמדת בחוג אנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

נשיאת האגודה האנתרופולוגית הישראלית.

"הלימודים בפנימיה שינו את חיי. כמי שחוקרת את החברה הישראלית היום אני יודעת להגיד שהמעבר ממערכת חינוך ירודה בפריפריה ללימודים בבית ספר מעולה במרכז, פתח בפני הזדמנויות שאפשרו קפיצת מדרגה.

יצאתי בסוף ארבע שנים לא רק עם חברים וחברות שאותם אני ממשיכה לראות ולאהוב אחרי כל השנים, אלא גם עם תובנה ברורה שאני ראויה ללימודים באוניברסיטה. הניתוק מהבית הוא קשה אבל ההכשרה שמקבלים היא מעולה"

עדי דיקשטיין

בעל תואר שני במתמטיקה, וכיום לומד לדוקטורט במתמטיקה. השתחרר מהצבא לאחר שירות קבע בדרגת סרן, משרת כיום במילואים.

"הפנימיה נתנה לי מקום לפתח את עצמי הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית. דרך הפנימיה קיבלתי הזדמנות לצאת ממסגרת הלימוד הרגילה ולהתחיל את לימודי האקדמיים בגיל 16, ובו בזמן להישאר מחובר לסביבת החברים התומכת, כך למעשה נהניתי משני העולמות."

עמית נחום

עובד כמדריך שיקומי לנוער בסיכון עם צרכים מיוחדים באמירים כפר סבא, עם המון שאיפות ותוכניות להמשך החיים. סיים שירות צבאי בחטיבת הצנחנים בגדוד 101.

"התהליך שלי החל בכתה ח', בוגר מחזור שי, הגעתי לפנימייה בכפר סבא נער מרדן מלוד, עם קשיי הסתגלות. במהלך השנים בפנימייה עברתי תהליך של עיצוב אופי וצמיחה אל עבר הזהות שלי. הפנימיה חשפה בפני ערכים, שאותם בחרתי לאמץ.

קיבלתי ארגז כלים לימודיים כמובן, אך גם למדתי כאן כישורים לחיים שהובילו לקבלת אחריות אישית, לעצמאות, לבשלות רגשית, הערכה וקבלה עצמית.
למדתי שהצלחה היא הנאה מהעשייה שלי, שהצלחה היא לא בהכרח רק יעד. היא רגש.
היא לא קו סיום, היא גישה ותפיסה.
והיום, אני מרגיש מוצלח".

אבי איילה

אחרי שרות במשמר הגבול החל ללמוד בטכניון הנדסה אווירונאוטית, מאז ועד היום השתלב כמהנדס בתעשייה האווירית.

בעל תואר שני בתחום בטכניון.

ורד כרסנתי

בוגרת מחזור גל, סיימתי את הפנימיה בשנת 1989.

"ארבע שנים ביליתי בפנימייה, שנים משמעותיות בחייו של כל מתבגר, השנים בהן דמותו מתעצבת.

כמישהי שבאה ממושבה קטנה בצפון, מגדל, מבית חם עם עוד 3 אחים, הפנימיה הייתה שוק עבורי, קודם כל המרחק מהמשפחה שלי היה מאד קשה לי- לחלוק חדר עם עוד 3 בנות זרות, להתקלח עם עוד בנות במקלחת, האוכל לא היה האוכל של אמא, אך ככל שעברו הימים מצאתי את מקומי בפנימייה.
ארבע שנים הייתי חניכה מצטיינת, בחוג ריקודי עם, ארוחות השישי, זמן ביחד, השלווה והשקט בשבת, יום ראשון כשחוזרים מהבית, לחלוק בגדים עם החברות, ללמוד ביחד אל תוך הלילה, צחוקים והווי התרגלתי לחיים, למרחבים, נוצרו חברויות שעומדות עד היום במבחן הזמן והמרחק.

אם בשנה הראשונה בכיתי בגלל הקושי, בשנה האחרונה בכיתי בגלל הפרידה, הרגשתי שאני שוב עוזבת בית.

בחודשים האחרונים חזרתי לפנימייה ממקום אחר לגמרי, לפני כשנה, חליתי בלוקמיה ועברתי השתלת מח עצם, במסגרת חיפושיי אחר קבוצת תמיכה, הגעתי ל"שלובות" ומסתבר שהפנימייה תורמת מקום מפגש פעם בשבוע לטובת נשות הקבוצה.

אני מאמינה שהאדם הוא תבנית נוף ילדותו .לפנימייה, לאנשיה, לבנייניה ונופיה יש חלק חשוב ומשמעותי בעיצובי כאדם שאני היום. ועל כך אני מודה".

זכר פפקוב

בוגר פנימיית שטיינברג מחזור ברק 1998-2001

"הפנימיה בשבילי הייתה בית לכל דבר ועטפה אותי מכל הכיוונים.
למדתי בחטיבת שזר ותיכון אורט שפירא מדעי המחשב, כיום יש לי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב מאונ' חיפה, את שירותי הצבאי עשיתי בחיל הנדסה קרבית. משרת מילואים פעיל, נשוי לאורית, יש לנו בן בשם דולב ובקרוב יהיו עוד... 😉 "

שיראל ספרא

בוגרת מחזור "ליאור", 2019

"הפנימייה נתנה לי כלים להתמודדות עם מצבים שונים. בזכות הצוות המדהים הביטחון העצמי שלי נבנה וממשיך להיבנות, רכשתי כלים וערכים לחיים, גרעין חברים שאיתי בכל מצב ומקרה, חוויות וזיכרונות.

אני חושבת שבזכות השנים בפנימייה אני מי שאני היום.
הערכים שהפנימייה הקנתה לי בתור חניכה הובילו אותי לדחות את הצבא בשנה ולצאת לשנת שירות, שנה של תרומה לקהילה, כיום אני מלווה כיתה של קבוצה של נערים בבאר שבע, ואני חושבת שאם לא הייתי בפנימייה, לא היה לי את הביטחון ואת היכולת לעמוד מול קבוצה".

אור ליפשיץ

בוגרת מחזור 2018, מחזור שביט. בוגרת תואר ראשון בהפקת אירועים .

"הפנימייה שינתה את החיים שלי לחלוטין. הגעתי לשם באמצע השנה במצב חברתי ולימודי מאוד לא טוב. ההחלטה להאמין בי ולתת לי את ההזדמנות והכלים כדי להצליח, הפכה אותי בשלושה חודשים לתלמידה מצטיינת בלימודים (ממוצע 90) וחניכה מובילה שלוקחת אחריות חברתית , מתנדבת בעמותת עלם ומנסה לשמש דוגמה לחניכים הצעירים ממני. הפנימייה נתנה לי את הזכות לקחת מקום ולהפוך אותו לבית במלוא מובן המילה".  

יניב אשואל

בן 21 מראש העין

"התחלתי את התהליך שלי בפנימייה בכיתה ט׳. עזבתי את החברים הכי טובים שלי, נפרדתי מהמשפחה ויצאתי לדרך חדשה. את הפנימייה הכרתי בזכות משפחתי, וביקרתי בה לראשונה כבר בגיל 7. תמיד שמעתי סיפורים, חוויות, אבל מעולם לא חשבתי שאכנס לתהליך הזה גם.