אנו מתייחדים עם זכרם של יקירינו, שנפלו כחיילים במערכות ישראל ובפעולות האיבה, ומשתתפים בצערן הכבד של המשפחות השכולות.
זכרם לא ימוש מאיתנו, והם חקוקים על ליבותינו לעד. כאן, בבית הזה, בילו את מיטב שנות בחרותם. למדו, התחנכו, רכשו חברים והעשירו את עולמם בחוויות רבות, ביום מבחן, יצאו אל דרכם האחרונה ממנה לא שבו.

"ומה השעה הטובה לזכור? בצהרי היום
כשהצל חבוי מתחת רגלינו, או בין הערביים
כשהצל מתארך כגעגועים
שאין להם ראשית ולא תכלית, כמו אלוהים?"
("מי יזכור את הזוכרים"/ יהודה עמיחי)
יהי זכרם ברוך